החלטה בתיק ב"ל 4450-09

1.         השאלה העובדתית בתובענה זו היא האם ארע לתובע ארוע תאונתי (תאונת דרכים), ביום 14.1.2002.

2.         ביום 8.5.12, בפתח ישיבת ההוכחות, ביקש התובע להבדק בבדיקת פוליגרף וזו תהווה ראיה מכרעת בתיק, תוך שהתובע מוכן לממן את הוצאות הפוליגרף. ב"כ הנתבע הסכים שאם התובע יבצע את הבדיקה וימצא דובר אמת ביחס לתאונה, הוא ימליץ לשקול מחדש את עמדת הנתבע, בהתחשב בכך שבדיקת פוליגרף לא עמדה בפני בית משפט השלום, אשר קבע בפסק דין מיום 22.10.08 כי התובע לא הוכיח את התרחשותה של התאונה (נ/1).

3.         להסכמת הצדדים לפיה התובע יעבור בדיקת פוליגרף ניתן תוקף של החלטה.

4.         בשלב מאוחר יותר, התובע הודיע כי נוצרה בעיה בתשלום בגין בדיקת הפוליגרף וכי קיים הפרש בין הסכום אותו מוכנה לשכת הסיוע המשפטי לממן ובין עלות הבדיקה (כ - 700 ש"ח). התובע ביקש להורות לנתבע לשלם את היתרה. הנתבע התנגד לבקשה וביום 28.1.13 ניתנה החלטה לפיה הנתבע ישא במימון הוצאות בדיקת הפוליגרף, בשים לב לכך שתוצאות הבדיקה יהוו סוף פסוק למחלוקת נשוא התיק ובהתחשב בעלויות הבדיקה.

5.         בתגובה להחלטת בית הדין, הודיע הנתבע כי הוא חוזר בו מההסכמה שניתנה ביום 8.5.12 וטען כי אין זה ראוי להטיל את הוצאות הבדיקה על הקופה הציבורית, לאור חוסר אמינות בדיקת הפוליגרף. עוד טען כי בשום שלב הנתבע לא הסכים שבדיקת הפוליגרף תהווה סוף פסוק למחלוקת בין הצדדים, אלא כל שהוסכם הוא שתוצאות הבדיקה יועברו לבדיקה מחדש של הנתבע בנוגע לעמדתו בהליך.

6.         נוכח הודעת הנתבע, התובע הודיע כי אין מקום לחזרה חד צדדית מהסכמה דיונית שניתן לה תוקף של החלטה. עוד נטען כי ההצהרה כי בדיקת הפוליגרף אינה אמינה היא טענה חדשה. אשר לטענה כי לא ראוי שמימון הבדיקה יוטל על הקופה הציבורית, השיב התובע כי מדובר בסכום פעוט.

7.         בתשובה לכך, הנתבע טען כי על פי הדין בעל דין יכול לחזור בו מהסכמה דיונית בכל שלב ובלבד שהצד שכנגד לא שינה מצבו לרעה. עוד נטען כי בשום שלב הנתבע לא הסכים לשאת במימון הבדיקה ואם טיעון זה היה עולה בישיבת יום 8.5.12, לא היתה ניתנת הסכמת ב"כ הנתבע. מכל מקום, התובע לא הצביע על כל נזק שנגרם לו מחזרתו של הנתבע מההסכמה.

8.         הצדדים התייצבו לתזכורת וחזרו על טענותיהם, מבלי שהגיעו להסכמה כיצד יש להמשיך ולברר את הפלוגתא העובדתית בתיק.

9.         הגם שדעתי אינה נוחה מעמדתו של הנתבע, וזאת בשים לב להסכמת התובע כי בדיקת הפוליגרף תהוה ראיה מכריעה ובעיקר נוכח הסכום בו מדובר (638 ש"ח), לאור ההלכה הפסוקה בנושא והמועד בו הנתבע הודיע על חזרתו מההסכמה הדיונית, נראה שיש להתיר לנתבע לחזור בו מההסכמה הדיונית ולקבוע את התיק להוכחות.

10.       על פי הדין, בית המשפט רשאי להתיר לצדדים לחזור בהם מהסדר דיוני (רע"א 1581/13 פלוני נ' וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ, 1.5.13). ברע"א 1581/13 נפסק -

"אין להקל ראש בתוקפן של הסכמות אליהן מגיעים בעלי הדין תוך כדי ניהול ההליך. בדרך כלל יש לכבדן וראוי שבתי המשפט יאכפו הסכמות אלה ולא יאפשרו להשתחרר מהן בנקל. אחרת יפגע הדבר ביכולת בית המשפט לנהל את ההליך ביעילות תוך הסתמכות על הצהרות והסכמות של פרקליטי הצדדים, תפגענה ציפיות לגיטימיות של הצדדים שעל פיהן הם נערכו וכו'. אלא שגם אין מקום לעמדה הקיצונית לפיה אותן הסכמות תאכפנה בכל מחיר, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה (ראו, לדוגמה, העניין שנדון על ידי בת"א (י-ם) 6241/04 עזבון נבלסי נ' טדסה [פורסם בנבו] (19.2.2007)). כבר נפסק, כי על הסכם שעניינו אופן בירור התובענה, ובכלל זה הסכמה על עובדות, הגשת ראיות וכיוצ"ב, חל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 מכוח הוראת סעיף 61(ב) לאותו חוק, כלומר, "בשינויים המחויבים"; כאשר "אחד 'השינויים המחויבים' מטיבו ומטבעו של הסכם על דרכי הדיון הוא, כי ניתן לשחרר צד מהסכם כזה ברשות בית המשפט" (ע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין פ"ד לה(1) 467, 469 (1981))."

            הלכה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה והיא חלה אף בהליכים המתנהלים על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. בעב"ל (ארצי) 40914-12-11 מנצורה - המוסד לביטוח לאומי, 9.10.12, נפסק:

                        "אין חולק כי הצדדים רשאים להגיע להסכמות דיוניות בקשר לניהול ההליך, בסוגיה ראייתית ואף להסכים על התרחשות או אי התרחשות עובדה זו או אחרת. הצדדים אף רשאים להגיע להסכמות בקשר לאופן סיום ההליך כולו. (הסכמות הצדדים יכונו להלן - ההסכמה הדיונית). כאשר ההסכמה הדיונית מקבלת מאת בית הדין תוקף של החלטה או של פסק דין, משלבת ההסכמה הדיונית בנוסף ליסוד ההסכמי גם יסוד של החלטה. הדרך ל"ביטול" ההסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה נגזרת מהיסוד אותו מבקשים לתקוף: אם נפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בדרך מתן התוקף - הדרך היא הגשת ערעור; ואם נפל פגם ביסוד ההסכמי, אין מקום לערעור והדרך הנכונה היא תקיפת יסוד ההסכמה.

...

כבר נפסק כי בנסיבות מסוימות וברשות בית הדין רשאי צד לחזור בו מההסכמה הדיונית. הגישה המקובלת היא שעל אף שמדובר למעשה בחוזה בין הצדדים שדיני החוזים חלים עליו, מדובר בחוזה מסוג מיוחד שחלים עליו כללים נוספים ולא רק אלו של חוק החוזים, ועניינם עשיית משפט צדק. לפיכך נקבע כי אין לנהוג בהסדרים דיוניים כב "מיטת סדום", אלא יש לראותם כמכשיר לייעול עשיית המשפט בלא נוקשות מופרזת, תוך בחינת כל מקרה לנסיבותיו. ההלכות הנ"ל חלות גם בבית הדין לעבודה וגם בתובענות כלפי המוסד לביטוח לאומי.

גם בית הדין לעבודה התיר במקרים מתאימים לחזור מהסכמה דיונית. בבואו לבחון חזרה מהסכמה דיונית על בית הדין לתת דעתו מחד גיסא לחיוניות של התיקון לעשיית משפט צדק, ומאידך גיסא גם לשלב בו מועלית הבקשה ולהתנהלות הדיונית..."

11.       בענייננו, כאשר הסכמת הנתבע כי התובע יעבור בדיקת פוליגרף לא כללה הסכמה לשאת בהוצאות הבדיקה וכאשר התנגדותו לכך הועלתה עוד טרם שהתובע ביצע את הבדיקה, לא נגרם לתובע כל נזק מחזרתו של הנתבע מההסכמה שניתנה ולפיכך התיק יקבע להוכחות, כמבוקש. גם אין סיבה מיוחדת להעדיף את תוצאות בדיקת הפוליגרף על פני בירור המחלוקת העובדתית על ידי חקירת התובע בחקירה נגדית.

12.       הצדדים יתייצבו לישיבת הוכחות ביום 11.9.13 בשעה 14:30. באותו מועד, ככל שיותיר הזמן, ישמעו סיכומי הצדדים בעל פה.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג, ( 11 יולי 2013), בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: